יום שלישי, 23 באוגוסט 2019, כ' תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-2425199

בלוגים ביבנה

בלוגים, בלוגים ביבנה, בלוג ביבנה, טור ביבנה, טור אישי ביבנה, דבר העורך סטטוס יבנה, דבר העורך סטטוס יבנט

'מילה בסלע', דבר העורך: האם תמיד 2,000 שקלים יהיו יותר טובים מ-0 שקלים?

עובדים מינימליים – הטור הזה הוא למענכם, למעננו:

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

רובי שטיינברג

 

שכר מינימום. מינימום שכר מינימום, הגיוני, לא? שהמינימום שישולם לנו על-ידי מעסיקינו ושאנו נשלם לעובדינו יהיה כזה. הרי למה קוראים לו שכר מינימום? זה לא השכר הממוצע במשק, זה לא שכר בינוני, זה בטח לא שכר בכירים או שכר עתק. השם שהכי מתאים לו ומשקף אותו ואת מי שכלכלתו מבוססת עליו – הוא זה שניתן לו: שכר מינימום. המינימום הנדרש לכלכלה, להחזקת משפחה, לפרנסה מינימלית, למחייה בסיסית – לא מחייה סבירה, בוודאי לא מחיית רווחה – מחייה מינימלית, אתם יודעים – שלב אחד לפני מסכנות לשמה.

אז למה זה לא קורה? למה חוק שכר מינימום אינו נחשב חוק בר-אכיפה, למעט במקרים חריגים וקיצוניים? מדוע העובדים משלימים עם המצב ומדוע המעסיקים לא חוששים לקיים את המצב?

אז ככה, הנה התיאוריה שלי – והיא מאד פשוטה, או שדווקא אנקוט כאן בשגיאה בשפה העברית, ואומר שהיא 'נורא פשוטה' – כי היא אכן כך: נוראית להכלה, ופשוטה להבנה. וכך זה הולך: בערים הגדולות והמרכזיות נדיר יהיה למצוא את המצב הזה. מתקיימת במדינת היהודים דיכוטומיה מדהימה, כאילו עובר גבול ברור בין המקומות בהם ניתן לעבור את הגבול ולעבור על החוק – לבין המקומות בהם הדבר לא רק מתרחש - אלא אף מתבקש.

כי היכן שהמעסיקים נמצאים ופועלים באור הזרקורים והעובדים נמצאים בסמיכות למוסדות הסיוע למיניהם ולמוקדי התקשורת – ננקטת משנה זהירות שלא להפר את החוק ואת הזכויות של בני האדם, יצורי האנוש הנקראים עובדים.

ואילו במקומות החשוכים, האפלים, המרוחקים מהעין הציבורית על כל שלוחותיה – יודעים המעסיקים שאין מי שילין נגדם, כי המדובר באוכלוסייה מוחלשת וחלשה, שאיננה בנוייה למלחמות ציבוריות ואיננה מכירה כלל ביכולתה להזייז הרים ולשנות את המציאות לטובתה.

ואילו העובדים במקומות האלה, האפלים, בשוליים התעסוקתיים והחברתיים – גם הם יודעים שאין להם כל ברירה אחרת הפתוחה בפניהם: הם זקוקים לעבודה, 2,000 שקלים תמיד יהיו יותר טובים מ-0 שקלים, ואם לא מוצא-חן בעיניהם הם תמיד יכולים לשוב אל חיק האבטלה המקובלת באיזורים אלה – עיירות הפיתוח, הערים הקטנות, הרובעים הנחשלים והשכונות המתפוררות.

ועד שלא יקום מנהיג לעובדים המינימליים האלה, לאנשים המינימליים האלה – ישתמר המצב הזה לדיראון עולם.

ומי שקורא שורות אלו וחושב שאני קורא למרד – צודק. כן, מרד של עובדים שעובדים אבל אינם משתכרים, אינם מתפרנסים – ואינם, בעצם, חיים.

וכעת בהחלט אנצל במה זו בכדי להפנות את העם היושב כאן לכל הוראות החוק בעניין. קחו חצי-שעה, תעשו סיבוב באתר 'כל זכות', ותראו כיצד אתם יכולים לשנות את מהלך חייכם. אמנם בעמל, יזע, דם ודמעות – אבל הי, הרי גם היום אתם עמלים, מזיעים, מקיזים את דמכם ובוכים, לא כך?

****

להרחבה ולמידע נוסף על האופן שבו יכול עובד להתמודד מול הפרות מצד המעסיק:

https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9D

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: